​​דרייב טסט של רשת סלולרית

הינו הליך של ביצוע מבחנים למדידת ערכי ביצועים עיקריים של רשתות סלולריות (Key Performance Indicators  KPIs) המבחנים כוללים:

מבחן בנסיעה: נסיעה פיזית באזור גיאוגרפי כלשהו עם מכשיר בדיקה נייד (סמארטפון או ציוד בדיקה ייעודי) כדי להעריך את הביצועים של הרשת הסלולרית. במהלך מבחן הנסיעה, נמדדים פרמטרים שונים הקשורים לקישוריות הרשת, עוצמת האות,  איכות השיחה, וקצבי העברת הנתונים (הורדה והעלאה).

מיפוי רשת סלולרית: מיפוי תשתית הרשת המספקת שירותי תקשורת סלולרית באמצעות תאים או תחנות בסיס הפזורות על פני רשתות סלולריות

וכוללות טכנולוגיות כגון GSM, GSMR, WCDMA, LTE, 5GNR.

ניתוח כיסוי: היבט חשוב אחד של מידוד סלולר הוא ניתוח כיסוי, הכולל מיפוי ההיקף הגיאוגרפי של כיסוי הרשת וזיהוי אזורים עם

כיסוי חסר או ללא כיסוי.

הערכת איכות השירות (QoE): איכות השירות שחווים המשתמשים, כגון איכות שיחות,  מהירות נתונים ואמינות החיבורים. על ידי זיהוי בעיות ביצועים והשוואתן לאמות מידה, מפעילי סלולר יכולים ליישם שיפורים ממוקדים כדי לשפר את איכות הרשת. 

ניתוח תחרותי:  בנצ'מרק עוזר למפעילים להבין כיצד ביצועי הרשת שלהם משתווים למתחרים, מה שיכול להשפיע על החלטות אסטרטגיות ומיצוב תחרותי.  שיפור ביצועי הרשת על סמך תוצאות השוואת ביצועים יכול להוביל לשביעות רצון ושימור לקוחות.​

לסיכום, מידוד סלולר הוא תהליך קריטי להערכה ושיפור הביצועים של רשתות סלולריות. על ידי מדידה וניתוח שיטתי של מדדי ביצועים, המפעילים יכולים לייעל את פעולות הרשת, לשפר את חווית הלקוח ולשמור על תחרותיות בתעשיית הטלקומוניקציה.